לא מתפללים בהכרח לצד מזרח. אלא לכיוון ירושלים

בס”ד אשרי מי שבא לכאן כתבה שפורסמה בעתון

מנהג הספרדים כשעושים את הנענועים של הלולב, שמסתובבים

מדוע המתין הקב”ה עד שיגיע יעקב לחרן, ורק אז עוררו להתפלל במקום שהתפללו בו אבותיו, מדוע לא עוררו מיד כאשר עבר שם בראשונה, וכך ניתן היה לחסוך את הצורך בנס גלוי של קפיצת הדרך?

עד המילים "רוחב הבית" עדיין לא ביאר המלבי"ם

"אשמורה ראשונה לשמך חכינו…"

"סליחות!!! סליחות!!! קומו לסליחות!" – הדהד קולו של השמש המסור.

רמז בצורת האות צד”י לאיחוד של כל עם

עיין משנה ברורה שם (ס"ק י"ב) שכתב על

א. אין התכלית ללכת בקיצור אלא לראות את

זה לשון הרמב"ם (פרק ה' מהלכות מלכים הלכה

שמירת מסורת עלינו גם לשמור על המסורת שלנו,

הראש בצד מזרח, ואם אי אפשר יש להקל

משמאל לימין, כל פונות שאתה פונה לא יהיו

רצוי שהראש למזרח והעושה ראשו לדרום או לצפון

כאשר יש לפנינו שני דרכים שאנו יכולים לילך

למזרח של ארץ ישראל, משה רבנו במזרח צפון

אם כל התושבים היו נשארים בדרום, הישיבות היו

עלי הדס כולל מנהגי תונס הבירה שבצפון תוניסיה,

בשעה שמוליכים ומחזירים את ספר התורה מן ההיכל

כן. לאחר הברכה, ובפסוקי הנענוע בהלל, הסדר זהה:

נראה דקשה לו, הים הוא במערב (בארץ ישראל